יגאל בשן החל אומנם לשדר ברדיו בשנת 1998, אבל כבר בשנת 1973 יועד בשן לערוך ולהגיש תוכנית בגלי צה"ל ביחד עם חברו יגאל שילון. התוכנית הייתה צריכה לשאת אופי עליז כששילון דואג לפעלולים משעשעים ויגאל ידבר וישמיע תקליטים יפים שרכש בחו"ל. השם שהוצע לתוכנית היה "פעמיים יגאל" אך בסופו של דבר התוכנית לא יצאה לפועל וכנראה שבשן היה צריך לחכות כ-25 שנה עד להצעה האטרקטיבית הבאה. 

 

 בשן הגיע לרדיו במקרה , לאחר שנתקל במנהל 'קול ישראל' , אמנון נדב, אשר זימן אותו ללשכתו.

בפגישה הציע לו נדב, על סמך תחושת בטן, למלא את מקומו של יהורם גאון שעמד לצאת לחופשה של חודשיים מהגשת תוכניתו האישית המשודרת בשישי בצהרים ברשת ב'. בשן הופתע מההצעה ובתוכנית הראשונה התרגש מאוד. אחרי האייטם הראשון בתוכנית הבכורה – "בשן ברדיו", מנהל הרדיו התקשר לאולפן בו יגאל שידר ושאל אותו "איפה התחבת לי עד היום?". באותו רגע בשן נרגע והמשיך בהצלחה בשידור החי של תוכנית הבכורה, אשר בה גם התארח החבר הטוב עוזי חיטמן שהגיע לפרגן ולאחל לבשן בהצלחה.

כעבור כמה חודשים חזר יהורם גאון להגיש את תוכניתו. בשן עבר לשדר מיד אחריו, בימי שישי בשעה 15:00 את

התוכנית "בין שישי לבשן". בתוכנית סיפר בשן אנקדוטות שקרו לו השבוע, מדבר על אירועי השבוע שחלף

(הוא מעדיף לנגוע באקטואליה רכה), ומשדר למאזיניו שירים נינוחים ומרגיעים אשר יכניסו את השבת בצורה נעימה ושלווה יותר. מאז מותו של הפתאומי של חברו הטוב עוזי חיטמן נהג בשן לסיים כל תוכנית עם אחד משיריו של חיטמן. התוכנית שודרה במשך 15 שנה בהצלחה רבה וזכתה לאחוזי האזנה גבוהים.

 

      

 

 

 

יגאל בשן מספר על תוכנית הרדיו ועל ההתנסות בתחום ההגשה -

 

                                                                         "אני הוגג את השבוע, כותב 6-7 שעות ביום חמישי לתוכנית.                                                                          מאין אימון יצירתי לסיפור - התחלה, אמצע, סוף, פאנץ'..."

                                                                         "אני חי אקטואליה. תמיד הייתי איש אקטואליה כאזרח,                                                                                אבל במיוחד בשנים האחרונות אני קורא עיתונים שפעם לא                                                                          קראתי ומביט ברחוב על סיטואציות בצורה שונה...התוכנית                                                                          נתנה לי לגיטימציה להביט באופן שונה על דברים שקוראים                                                                             בסביבתי..."                       מתוך ראיון בגלי צה"ל, 2003. 

 

                                                                         "הרדיו הוא סוג של אימון, הוא פתח לי ערוץ חדש בראש...

                                                                         "בעקבות ההתנסות ברדיו, קיבלתי ביטחון גדול יותר לכתוב                                                                            על הנייר. בזכות הרדיו אני ניגש לכתיבה אחרת מבעבר..."                                                                                     מתוך ראיון בתוכנית "מאחורי השירים", רשת ג', 2003.

 

 "הרדיו זה הדבר שהכי מרגש אותי היום. זה פתח לי תא במוח, קילף תדמית מסוימת שהייתה לי. עכשיו אומרים לי 'פתאום יש לך מה להגיד'. אני מקבל הרבה מחמאות.... אחד האנשים החשובים בתקשורת אמר לי: 'אתה אחד המגישים היחידים שאני שומע אצלו נשמה מאחורי המיקרופון'..."    מתוך כתבה בשבועון "אנשים", 1999. 

 

"קיוויתי שאמנון נדב (מנהל הרדיו) יציע לי להתנסות במשהו קטן, בלילה. אבל הוא הציע לי פריים טיים. התחלתי להזיע. אמרתי לו: 'על מה אני אדבר?' ביקשתי לעשות פיילוט, אבל הוא סירב. לא ישנתי כל השבוע.   קראתי בעיתון מדורים שמעולם לא קראתי, כולל מזג האויר בהונולולו. דקה לפני השידור אמרתי למפיקה שיש לי חום ושפעת, ושאתן לה מה שהיא רוצה אם היא תבטל את התוכנית, אבל היא לא הסכימה והתחלתי לשדר ב'לייב'. אחרי חמש דקות התקשר מנהל רשת ב' , שלום אורן, ושאל 'איפה הוא התחבא עד היום?' עם המחמאה הזאת , הצלחתי לגמור את השידור..."

"זו הפעם הראשונה שהעשירון העליון, האינטלקטואלי, שלא ידע על קיומי, מחמיא לי. במשך הזמן קיבלתי ביטחון והיום אני יכול כבר לדבר בלי הרף...".

"התוכנית פונה לחתך רחב מאוד של גילאים. חלק מהמאזינים מספרים לי שהם התמכרו לתוכנית, פעמיים כבר האזינו לי יותר ממיליון אנשים..."

מה יש בך שכל כך תופס את המאזינים? "זאת שעת הבישולים, אנשים כבר מגיפים תריסים, שוטפים את הבית, את המכוניות... הם כבר עייפים מאקטואליה וצריך להרגיע אותם. סוג כזה של תוכנית מתאים לנשמה ולקול שלי. תפקידי להיות אקמול, להעביר את כאב הראש לאנשים.

אני גם אוהב נורא לקחת את הסיפור הקטן של השבוע ולעבות אותו במטאפורות משל עצמי. אבל הרגעים הכי גדולים שהיו לי בתוכנית הם אלה שבהם הצלחתי לעזור בשידור חי לאנשים במצוקה". 

יש איזה דגל חברתי שאתה נושא בתוכנית? "אני לא מרגיש לוחם, אבל אני אוהב לעזור: לילד שעבר השתלה, לנכה שצריך מזגן, לאתיופית שפוטרה מעבודתה, ל-800 חיילים בודדים שסידרו להם משפחות מאמצות, למען מצוקה חברתית אני תמיד מוכן להתגייס".                                            מתוך כתבה בשבועון "אנשים", 2000.   

 

לימים יגאל כתב את השיר "חייל בודד" לבקשת גלי צה"ל

על סמך החוויה שבה סידר משפחות מאמצות לחיילים

בודדים לארוחת חג הפסח במסגרת תוכניתו.

 

"האינטימיות של הרדיו קוסמת לי נורא. היכולת לדבר אל

מי שנוסע לבד במכונית שלו ולהיכנס לו לנשמה ולרגש

אותו, זה חזק נורא. אני לא חייב להגיש דבר, שהוא בעל ערך מסחרי וזה מאוד אהוב עלי כרגע.

אני כמו אחרים די מבוהל מרייטינג, אבל מי שעושה היום טלוויזיה מסחרית, לא נושם בגלל הרייטינג הזה ולכן נכנסנו לחיינו כל-כך הרבה מים רדודים".                    מתוך כתבה במוסף "7 ימים" – "ידיעות אחרונות", 2001.